אחת ההגדרות המקובלות למושג מותג ניתנה ע”י איגוד השיווק האמריקאי AMA (American Marketing Association)).  שגורסת שמותג הינו שם, מושג, סימן, דוגמת קישוט או כל שילוב ביניהם, המיועד לזהות את המוצרים, או את השירותים של מוכר יחיד או של קבוצת מוכרים וליצור בידול בינם לבין אלו של המתחרים. מעבר להגדרה הפורמאלית, שם המותג מכיל למעשה מכלול רחב של משמעויות עבור הצרכן ומהווה מעין הבטחה עקבית ומתמשכת של המוכר לספק לצרכן משמעויות אלו. האתגר הגדול שבמיתוג הוא היכולת לפתח, לשמר ולטפח סדרה של משמעויות ואסוציאציות חיוביות המקושרות לשם המותג והבונות למוצר “אישיות” ייחודית, המועדפת על הצרכנים לאורך זמן.

הצלחתה של אסטרטגית מיתוג פירושה ששם המותג הופך לנכס בעל תרומה שיווקית לחברה שניתן לממשו ושוויו ניתן לשערוך. ברמה השיווקית נכסיות המותג מתייחסת למחיר שמשווק יכול לגבות עבור המוצר שלו, יותר משל המתחרה  אילו שני המוצרים היו זהים לחלוטין בכל שאר התכונות. נכסיות המותג (Brand Equity) היא אחד הנושאים היותר המדוברים בשני העשורים האחרונים. הדבר נובע מצמצום ההבדלים הממשיים בין תכונות המוצר של המותגים השונים, כך שלעתים ההבדל העיקרי בין מותגים נובע מנכסיותם בלבד. בגלל חשיבות הנושא פותחו במרוצת השנים מודלים רבים לבדיקת נכסיות המותג.

חלק מהמודלים מתבססים על פירוק המרכיבים שבאופן תאורטי מרכיבים את נכסיות המותג ומדידתם. דויד אקר, מחשובי חוקרי המותג, הגדיר את נכסיות המותג כחיבור של הגורמים הבאים: נאמנות הצרכן למותג (Brand Loyalty), מודעות נעזרת ובלתי נעזרת למותג, איכות נתפסת של המותג, האסוציאציות הקשורות למוצר, ויתרון תחרותי של המותג ביחס למתחרים. בשלושים השנים האחרונות נהוג למדוד את נכסיות המותג באמצעות מודלים של בחירה כמו קונג'וינט או Discrete Choice ובעשור האחרון באמצעות max diff.

מודלים אלו בניגוד לאלו שהוזכרו בפיסקה הקודמת אינם מסבירים אילו מרכיבים תרמו במיוחד לנכסיות המותג, אלא נותנים תשובות שיכולות להיות מבוטאות אף בערך כספי (כלומר, מהו הסכום המדויק שניתן לגבות עבור מותג א' כאשר למותג ב' יש בדיוק את אותן תכונות). אנחנו מציעים ללקוחותינו את שלושת האפשרויות הבאות למדידת נכסיות המותג: מודל הערך באמצעות ניתוח קונג'וינט, מדידת נכסיות המותג באמצעות מקס דיף (Max Diff)"ומודל "השרוול" שמאפשר מדידה קונבנציונאלית של נכסיות המותג.